<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ד</h1>
<h2>דף כד:</h2>
שני אנשים זה אומר אני כהן וזה אומר אני כהן אינם נאמנים ובזמן שמעידים זה על זה נאמנים. עד אחד נאמן להאכילו בתרומה. ומשטרות מעלין אותו כגון שכתוב אני פלוני כהן לויתי ממך פלוני פשוט בכתובות וכן מוכח שם דמעלין משטרות לאכל בתרומה, פי' וכן לישא את כפיו וכן כתב הרמב"ם. וכל זה שכתבתי מיירי לתרומה ולנשיאות כפים, כי לא פירשתי כאן אם מעלין ליוחסין פי' למזבח.
<h2>דף כה:</h2>
עד שמעיד שראהו עולה לספר תורה במקום כהן מעלין אותו לכהונה ודוקא שראה שקרא אחריו לוי שאם לא כן אמרי' שהיה הגדול ועל כן קראוהו ראשון לא מחמת כהונה פשוט.
<h2>דף כו.</h2>
מעלין לכהונה על פי קרוב במסיח לפי תומו ואפילו על פי עצמו כגון שאמר זכרתי כשהייתי תינוק והטבילוני ואכלתי בתרומה וכיוצא בהן פשוט, ודוק' במסיח לפי תומו אבל אם אמר אני כהן להאכילו בתרומה אינו נאמן דאפילו עד א' אינו נאמן כשחוששין לגומלין כמו שכתבתי.
יצא עליו קול שהיה בן גרושה וחלוצה והורידוהו מכהונתו ובא עד אחד ואמר שהיה כהן והעלוהו ובאו שנים והעידו שהיה בן גרושה וחלוצה והורידוהו ואח"כ בא עד א' ואמ' שהיה כהן מצטרף זה עם הראשון וה"ל תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת כהן פשוט.
<h2>דף נז.</h2>
והיבמה אינה אוכלת עד שתבעל ואפילו נפלה מהנשואין.
<h2>דף נז:</h2>
אסרו חכמים זכרם לברכה לארוסה אע"פ שנתקדשה לאכל בתרומה עד שתכנס לחופה גזירה שמא יתנו לה תרומה בעודה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה והם זרים כך פשוט בכתובות ובכמה דוכתי. ועוד פשוט אפילו שהוא בענין שחייב במזונותיה או שיירשנה אם תמות.
